לאחרונה פורסמו נתוני כניסות התיירים לישראל לחודש מאי 2024, והצטרפו לנתוני הכניסות לגנים הלאומיים ולשמורות הטבע שכבר פורסמו. באופן לא מפתיע הנתונים הללו מצביעים על המשבר העמוק שתעשיית התיירות בישראל נתונה בו מאז פרוץ המלחמה.
עבור כל מי שמכיר את נתוני התיירות לישראל לאורך השנים אין כאן הפתעות: תמונות המלחמה והסנטימנט האנטי-ישראלי שנפוץ בכל רחבי אירופה וארה"ב, לצד ביטולי הטיסות על ידי רבות מחברות התעופה הבינלאומיות חתכו, מאז ה 7 באוקטובר, בין 70 ל 90 אחוזים מתנועת התיירות הנכנסת לישראל ביחס לכל אחד מהחודשים בשנה שקדמה.
בתיירות הפנים המצב רק מעט יותר טוב- ליישובי העוטף מגיע זרם בלתי פוסק, (בינתיים) של מבקרים מהשוק המאורגן והפרטי, אולם המוטיבציות שלהם נעות על ספקטרום רחב מאוד שבין סולידריות והזדהות ורצון לתרום ובין סקרנות ואפילו מציצנות. הקהילות ביישובים, שנמצאות רק בשלבים ראשוניים של דיבור על שיקום, לא ערוכות לקלוט את הזרם האדיר הזה, שלא לדבר על להתפרנס ממנו באופן בר-קיימא, למעט מספר יוצאי דופן ראויים להערכה.
בצפון, הפינוי המאסיבי של עשרות אלפי התושבים, האש הבלתי פוסקת ורוחות המלחמה הופכים כל שיחה על חופשת הקיץ הישראלית הקלאסית בנחלי הצפון לתרגיל בנוסטלגיה אופטימית ותו לא.
לכאורה מגוחך לדבר על תיירות, על כלכלה תיירותית, כשהמלחמה עוד מתמשכת, 120 חטופים עוד מוחזקים בידי אויב, ועשרות אלפי מפונים אינם יכולים לשוב לבתיהם בצפון. בפועל- חייבים לדבר. חייבים לדבר, לתכנן ולהיערך. התיירות בישראל אחראית (ביום טוב) רק ל כ 2.6 אחוזים מהתמ"ג, ורק לכ 6 אחוזים מהתעסוקה. אלא ש 6 האחוזים לא מפוזרים שווה ברחבי הארץ. ביישובי הפריפריה- אלה שסמוכים לאזורי הנופש והטיולים שכולנו אוהבים, התיירות מהווה אחוז גבוה בהרבה מהתעסוקה.
נכון הוא שרבות מהמשרות בתיירות ההמונים, בבתי המלון הגדולים למשל, הן משרות בשכר נמוך ללא אופק קידום משמעותי, אולם ביישובים קטנים בפריפריה התיירות מובלת על ידי יזמיות ויזמים קטנים אשר יוצרים מגוון עצום של חוויות תיירותיות, ומחוללים מעגלי תעסוקה וכלכלה מקומית שמשפיעים עמוקות על הקהילות שלהם. רוב מוחלט של העסקים האלה נפגעו אנושות כבר בתחילת המלחמה. במשברים הקודמים התשובה הממשלתית התמקדה במענקים ובפיצוי כספי לעסקים שנפגעו, אבל מעולם לא נעשו מאמצים משמעותיים מעבר לכך כדי להגביר את החוסן של תעשיית התיירות והעסקים שמרכיבים אותה, למשברים עתידיים.
דווקא עכשיו, בשפל הנוכחי שתעשיית התיירות בישראל כולה חווה, יש לנו הזדמנות להטמיע נורמות מקצועיות חדשות.
קברניטי התיירות בישראל עומדים בפני דיסוננס טרגי. מצד אחד הניסיון והמחקרים מראים שמשברים מאיצים את הסגירה של עסקים פחות יעילים, פחות מקצועיים ופחות ממוקדים, ובטווח הארוך הסינון הטבעי הזה מועיל לתעשייה כולה. האינתיפאדה השנייה כמעט וחיסלה את תעשיית התיירות שנבנתה בעמל רב עד ביקור האפיפיור בשנת 2000, אבל העסקים ששרדו אותה, קטנים וגדולים, צמחו אחריה והיו אחראיים במידה רבה לצמיחה העקבית בתיירות בשני העשורים שחלפו מאז, וזאת למרות כל האירועים הביטחוניים שהתרחשו בתקופה זו.
מצד שני תיירות היא תעשייה של חווית ושל סיפורים. כמה מהסיפורים המרגשים ביותר, האותנטיים ביותר- העצובים והאופטימיים, מסופרים על ידי אנשים וקהילות שמעולם לא התכוונו לעסוק בתיירות מסחרית ומעולם לא עברו הכשרה עסקית. הם פותחים את הבית ומארחים, הן מבשלות ומאכילות, הם מספרים ומובילים בנופי ההתרחשות, הן מדגימות ומלמדות, והכל מתוך תשוקה פנימית ורגשית ולא מתוך היגיון עסקי או כלכלי. הם גובים תשלום כדי לקיים את העשייה, ואולי גם מבקשים להפוך אותה למקור לפרנסה, אבל זו לא היתה המוטיבציה העיקרית בהתנעת המיזם התיירותי, והיא גם לא הגורם העיקרי בתהליכי קבלת ההחלטות. המציאות הזאת היתה נכונה תמיד בתיירות בישראל, ובוודאי שמאז ה 7 באוקטובר, כאשר עדויות של ניצולים, חיילים ולוחמות וסיפוריהם של החטופות והחטופים נשזרים אל תוך המורשת המקומית והלאומית שלנו ממש בעודם מתרחשים. מי שעושה זאת בפועל הם מספרי ומספרות סיפורים שכאלה - תיירנים לעת מצוא.
אם בשם איזשהו עיקרון דרוויניסטי-כלכלי ניתן לעסקים האלה לקרוס, נפסיד הרבה מהייחוד התיירותי הישראלי.
דרוש שינוי עמוק באופן שבו תומכת המדינה במיזמים תיירותיים ובענף התיירות בכלל, ודרוש איזון מושכל בין התייעלות וחדשנות עסקית ובין אותנטיות ומורשת תרבותית.
בימים אלה עמלים במשרד התיירות על אימוץ קריטריונים מדידים לבחינת התרומה של פרויקטי תשתית תיירותיים שהמשרד תומך בהם. מדובר על פרויקטי תשתית במיליוני שקלים שהמשרד מסייע להקים בכל הארץ, וכעת רוצים לבחון לעומק את תרומתם לכלכלת התיירות בסביבתם, לקהילות ולתעשיית התיירות הישראלית כולה.
חיוני שמגמה זו תחלחל גם לרשויות המקומיות בישראל, אלה שאמונות על פיתוח ותפעול רבים מאתרי התיירות בישראל. אין לנו משאבים או זמן לבזבז כדי שענף התיירות בישראל יוכל לשוב לצמיחה מואצת ברגע שהתנאים הביטחוניים יאפשרו.
Comentarios